EFK

European Forum of the Knesset  

השדולה בכנסת לקידום היחסים עם אירופה

עתירה נגד איראן ואחמאדינאג'ד

על בסיס האמנה למניעת פשע השמדת עם וענישתו

תכנית עבודה שהוכנה על בסיס דיון שהתקיים ב-22.12.09 במסגרת

 מפגש השדולה לקידום היחסים עם אירופה

רקע והקשר

השדולה לקידום היחסים עם אירופה שמה לה למטרה להגביר את פעילות הכנסת בתחום הדיפלומטיה הפרלמנטארית. שימוש נכון בכלי זה יכול להוביל לשיפור ניכר ביחסי ישראל אירופה ולסייע בקידום פתרונות לסוגיות ספצפיות.

מפגש ראשון של השדולה התקיים ביולי 2009 במעמד יו"ר הכנסת ובנוכחות 14 שגרירים ממדינות האיחוד האירופי.

במפגשה השני של השדולה, שהתקיים ב-22 לדצמבר 2009, בעניינו הוכנה תכנית עבודה זו - הועלו לדיון סוגיות כגון מהן הדרכים  העומדות בפני דמוקרטיות להגנה מפני טרור תוך שמירה על זכויות אדם, ומהן דרכי ההתמודדות עם איראן כמדינה המפרה את האמנה למניעת פשע השמדת עם וענישתו. דיון מעמיק נסב סביב שתי סוגיות אלה במסגרתו ניתן ניתוח מקיף ומלומד על ידי פרופ' אירווין קוטלר[1], ד"ר בועז גנור[2], וחברת הפרלמנט פיאמה נירנשטיין[3], אשר לווה בהשתתפותם הפעילה של יו"ר הכנסת, ח"כים חברי השדולה וכל יתר הנוכחים.  

[עיקרי הדברים שהועלו במסגרת מפגש זה מצ"ב כנספח א' לנייר זה.]

תוצר המפגש השני של השדולה – תכנית עבודה שעניינה עתירה נגד איראן ואחמאדינאג'ד

מפגש השדולה האמור הינו חלק ממאמץ משותף לגיבוש המלצות ודרכי פעולה עתידיות, בכל הקשור לסוגיות מרכזיות כגון טרור וזכויות אדם, איראן, וכיו"ב. בהמשך לפעילות השדולה, תגיע משלחת אירופית ייעודית לנושא זה, אשר תגבש ביחד עם חברי הכנסת פתרונות אפשריים נוכח המציאות הקיימת.  כתוצאה ממפגש השדולה גובשה תכנית עבודה אשר מטרתה להוביל להגשת עתירה נגד איראן ואחמאדינאג'ד בבתי המשפט הרלבנטיים באירופה.  בהתאם לתכנית עבודה זו, יפעלו חברי השדולה ליצירת קשר עם חברי פרלמנט אירופי על מנת לשכנעם להוביל מהלך כנגד איראן ואחמאדינאג'ד בפני הגופים הרלבנטים. עיקרי תכנית העבודה כדלהלן:-

עיקרי תכנית עבודה

בהמשך ישיר למפגש השדולה השני, התקיימה פגישת עבודה נוספת עם פרופ' אירווין קוטלר ב-6 לינואר 2010, במסגרתה סוכם על מהלך יזום אשר עיקרו בפנייה ישירה שתישלח לחברי פרלמנט אירופאים שענייה בעידוד האחרונים לפנות לממשלתם על מנת שזו תחל מהלך כנגד איראן מחד וכנגד אחמאדינאג'ד מאידך - על פי האמנה למניעת פשע השמדת עם וענישתו.

·         עיקרי הפנייה

o        המטרה: ייזום מהלך בסופו תוגש עתירה נגד איראן בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג [ICJ] וכנגד אחמאדינאג'ד בבית המשפט הבינלאומי הפלילי [ICC]

o        ביסוס משפטי: האמנה למניעת פשע השמדת עם וענשיתו. בקליפת האגוז העתירה תבוסס על סעיף 3 לאמנה הקובע כי הסתה להשמדת עם לכשעצמה מהווה פשע על פי האמנה אף אם לא בוצעה השמדה זו או לחילופין אף אם טרם בוצעה. על פי מחקר שבוצע על ידי גורמים מוסמכים, קיימות ראיות מוכחות כי אחמאדינאג'ד באמירותיו מגלם הסתה כנגד ישראל ובכך מבצע פשע על פי האמנה. התכחשותו לשואה, לעם היהודי ולמדינת ישראל, כמו גם נאומיו הציבוריים השונים והמגוונים - אך מחזקים הסתה זו ומעלים ללא כל ספק כי איראן כמדינה ואחמאדינאג'ד כאדם, מפרים הפרה גסה וחד משמעית את סעיפי האמנה עליה איראן חתומה.

o        המלצות קונקרטיות לפעולה:

§         ייזום מהלך ישיר בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג  [ICJ] כנגד איראן

·         איראן חברה באמנה למניעת פשע השמדת עם וענישתו. כל צד לאמנה רשאי ואף חייב להגיש עתירה כנגד צד אחד המפר את סעיפי האמנה. ראו סעיפים 4, 5, 6, ו- 9 לאמנה.

§         ייזום מהלך עקיף בבית המשפט הבינלאומי הפלילי [ICC] כנגד אחמאדינאג'ד

·         על פי סעיף 8 לאמנה, כל צד רשאי לפנות למועצת הביטחון של האו"ם במקרה של הפרת סעיפי האמנה על ידי צד אחר.

·         מועצת הביטחון של האו"ם רשאית או אז להמליץ על פתיחת הליך פלילי אישי בבית המשפט הבינלאומי הפלילי על פי סעיף 13[ב] לתקנות בית המשפט האמור.

 [טיוטת מכתב לפרלמנטאריים מצ"ב כנספח ב' לנייר זה]

חשיבות ואופן הפעולה

·         קידום סוגייה זו מקבל משנה חשיבות נוכח העובדה שעד היום, על אף העיגון המשפטי המובהק והראיות הקיימות כנגד איראן ואחמאדינאג'ד, לא ננקט שום הליך ישיר או עקיף כנגד מי מהם בעניין הסתתה להשמדת ישראל.

·         מחובתן של המדינות החתומות על האמנה לפעול על מנת להפסיק הסתה זו לפני יהא הדבר מאוחר מידי.

·         במסגרת קידום העתירה, מתכננים חברי השדולה ליצור קשר עם שגרירויות ישראל במדינות הרלבנטיות על מנת שאלה יסייעו בשליחת המכתב לגורמים הפעילים ביותר בפרלמנט ומחוצה לו.  כמו גם לבקר  באירופה על מנת ליתן הסבר מעמיק לחשיבות ייזום מהלך כנגד איראן נוכח העילות המפורטות  במכתב.

מסגרת הזמן

• יצירת קשר עם הפלמנטארים – עד סוף המחצית הראשונה של שנת 2010.
• פנייה ישירה לפרלמנטארים במסגרת משלחת ארגון EFI לאושוויץ במסגרתה תוסבר הסוגייה לכ-200 חברי פרלמנט אירופי שייקחו חלק במשלחת. מועד: 27 – 26 לינואר 2010.
• פנייה ישירה לפרלמנטארים במועצת אירופה בכינוסים הקרובים שהראשון שביניהם מתקיים בין התאריכים 25-27 לינואר 2010.
• פנייה ישירה לפרלמנטארים בארגונים האירופים השונים בזמן נוכחות חברי כנסת בכינוסי הארגונים הללו.
• במידת הצורך, נסיעה למדינות ספציפיות על מנת לקם מהלכים ספציפיים הקשורים לעתירה.

 נספח א' – עיקרי הדברים שהועלו במסגרת  מפגשה השני של השדולה, שהתקיים ב-22 לדצמבר 2009 

סיכום דיון – עיקרי דברים

מפגש השדולה שהתקיים ב-22.12.09

נוכחים:

• יו"ר הכנסת, מר ראובן [רובי ריבלין].
• יו"ר האופוזיציה, גב' ציפי ליבני.
• ח"כ יוחנן פלסנר – יו"ר השדולה לקידום היחסים עם אירופה.
• דוברים:  פרופ' אירווין קוטלר, ד"ר בועז גנור, חברת הפרלמנט פיאמה נירנשטיין.
• ח"כ ניצן הורוביץ.
• ח"כ נחמן שי.
• ח"כ יולי תמיר.
• ח"כ שלמה מולה.
• ח"כ משה מוץ מטלון.
• ח"כ אנסטסיה מיכאלי.
• ח"כ מגלי ווהבה.
• ח"כ אורי אורבך.
• ח"כ רחל אדטו.
• ח"כ זאב בילסקי.
• עוזרים ויועצים פוליטיים.
• נציגי משרד החוץ: מר בועז רודקין, גב' ציקי רימון.
• נציגי מחלקת קשרי חוץ: גב' מירה רצאבי, מר דן אשבל.
• מיטל גור, מנהלת ארגון EFI בישראל.

דברי פתיחה: ח"כ יוחנן פלסנר

• תודה לכולם שבאתם לקחת חלק במפגש השדולה.
• במפגש זה נתמקד בנושא היחס שבין זכויות אדם לבין האתגר הבטחוני וצורך דמוקרטיות להגן על קיומן מפני טרור, תוך שימת דגש על איראן כ- Case Study
• לשם ליבון סוגיות אלה הזמנו את פרופ' אירווין קוטלר וד"ר בועז גנור אשר יכולים להרחיב הן מפחינה משפטית וטקטית על הסוגיות הנדונות.
• מטרת המפגש היא לגבש המלצות ודרכי פעולה עתידיות, כאשר בהמשך לפעילות השדולה, תגיע משלחת אירופית ייעודית לנושא זה, אשר תגבש ביחד עם חברי הכנסת פתרונות אפשריים נוכח המציאות הקיימת. דיון זה למעשה יהווה בסיס להכנת תכנית עבודה בעניינים ממוקדים שיעלו לדיון.

 יו"ר הכנסת, מר ראובן [רובי] ריבלין:

·         אני רוצה להודות ליו"ר הועדה ולאורחים הנכבדים שמשתתפים בישיבת השדולה.

·         עם חזרתי לתפקיד יו"ר הכנסת ראיתי חשיבות רבה לכל נושא קשרי החוץ של מדינת ישראל ולכן החלטתי למנות לתפקיד קבוע בכנס יועץ מדיני לקשרי חוץ. אני רואה לנכון שמערכת קשרי החוץ תהיה גוף רציני ולא צ'ופרים לח"כים כנסיעות לחו"ל.

·        גם הגדולים שבמבקרנו בעולם מעריכים את היותנו דמוקרטיה עם פרלמנט שמבקר את ראש הממשלה ויכול להפיל ראש ממשלה בכל זמן.

·         יש לציין שבזמן מבצע עופרת יצוקה יצאו ח"כים להסברה בעולם ויצגו אותנו בכבוד, היו מקומות שבהם בגלל העוינות הרבה, לא ניתן היה אפילו לדבר בעברית, אני גאה בכך שהיו ח"כים ציוניים שייצגו אותנו מעל כל במה אפשרית בשפה הערבית.

·         אני מברך את פרופ' ארווין קוטלר שתמיד נכון לתת עצות טובות ומועילות בנוגע למדיניות החוץ של מדינת ישראל.

·         מודה לח"כ יוחנן פלסנר שלקח תחת אחריותו נושא זה, והוא מוביל את הנושא בצורה רצינית.

יו"ר סיעת קדימה,  גב' ציפי ליבני:

·         צריך לזכור שמלחמה נתפסת באופן דומה בכל המדינות מבחינת דעת קהל עולמית. הדבר זהה לצורה בא אנחנו רואים מלחמות של עמים אחרים. כך גם קרה במבצע עופרת יצוקה.

·         כיום צריך בזמן מבצע צבאי לפעול בשתי חזיתות, משא ומתן עם הגורמים הרלוונטיים, ובמקביל תקיפה בלתי מתפשרת של הגורמים הקיצוניים המעוניינים בלחימה.

·         הלגיטימציה שמדינת ישראל מקבלת לפעולה צבאית נפסקת לאחר מספר ימים כשהתמונות הקשות מהשטח "יוצאות" לתקשורת.

 ·         בסיום מבצע עופרת יצוקה, התייצבו בירושלים רבים ממנהיגי העולם על מנת לתמוך בצורך של מדינת ישראל להגן על עצמה, זוהי הוכחה לחשיבות מדיניות החוץ של המדינה. כיום צריך להדגיש בנושא הפלסטינאי שהחאמס הוא גם בעיה של הפלשתינאים. כמו כן  בהרבה מקרים מערכות המשפט מנוצלות לרעה ע"י אויבנו.

·         בנושא האיראני יש לנו כמדינה אינטרס להסביר לעולם שאירן היא גם איום על חלק ממדינות ערב ולא רק על ישראל. פתרון פרקטי - להציע במוסדות הרלוונטיים שתנועות שלא מקבלות את החוק הבינלאומי לא יוכלו להיות חברות בפרלמנט, ההליך הדמוקרטי יצר לגיטימציה דווקא לתנועות לא לגיטימיות ולא דמוקרטיות.

 פרופ' אירווין קוטלר

• Ahmadinejad’s Iran has emerged as a danger to the Middle-East. 

• We shouldn’t focus only on Iran’s nuclear threat. Iran has already proven to infringe the Genocide convention by public incitement of genocide.

• We have a critical mass of threats which needs massive response by the genocide convention’s members.

• However, not even one state country has undertaken an action against Iran according to the genocide convention (Article 8).

• Ahmadinejad's actions prove that he is guilty of incitement to genocide and thus should be stopped before he has the chance to carry out his plans.

• There is a clear legal basis to act against Ahmadinejad before he carries out his threats of genocide against Israel. The legal basis for action against Iran stems from the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide. Article 3 defines the crimes that can be punished under the convention, among which direct and public incitement to commit genocide.

• Incitement to genocide does not require the existence of genocide in order for the crime of incitement to be committed. The very incitement constituted the crime.

• The incitement of genocide by Ahmadinejad has accrued in several aspects including Holocaust denial, general anti-Semitism, statements calling for killing the Jews, endorsing suicide bombing, denial of the right to self determination of the Jewish people, etc.  

 ד"ר בועז גנור- מצגת

 המצגת תועבר על פי בקשה.

נספח ב' – טיוטת מכתב לפרלמנטאריים בעניין העתירה נגד איראן ואחמאדינאג'ד

Dear colleague,

I am addressing you as a member of the Israeli Parliament and President of the Knesset delegation to the Council of Europe. I am also the chair of newly established European Forum of the Knesset. The objective of this initiative is to create a permanent body in the Israeli Parliament dealing with diverse aspects of the European-Israeli relations on a regular basis.

I would like to bring to your attention the issue related to the Iranian state-sanctioned incitement to genocide against the people of the State of Israel. With this letter and enclosed document I would like to demonstrate the fact of continuous breach of international law by the Iranian authorities and possible legal remedies against these criminal actions.

According to the existing international law, in particular the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide (the “Genocide Convention”), incitement to genocide constitutes a crime. Furthermore, all the State Parties to the Convention are legally obliged to prevent and combat such incitement.

As regards Ahmadinejad’s Iran, the incitement to genocide is widely known and well documented. It has accrued in several aspects including Holocaust denial, general anti-Semitism, statements calling for killing the Jews, endorsing suicide bombing, denial of the right to self determination of the Jewish people, etc.

In all previous cases of genocide (the Holocaust, the Balkans, Rwanda and Darfur) the actual tragedy was preceded by long and systematic incitement to genocide endorsed by the state authorities. The international community turned the blind eye on the victims of hatred and consequently allowed the perpetrators to turn the state-sanctioned incitement into a humanitarian catastrophe. In case of Iranian genocidal threat, the State Parties can still invoke their responsibilities and act to prevent this ultimate crime against humanity from occurring.

The international law provides several legal remedies against incitement to genocide. The legal basis for action against Ahmadinejad’s Iran stems from the article 3 of the Genocide Convention, which defines the crimes that can be punished under the Convention, including direct and public incitement to commit genocide.

The Following steps can be undertaken against Iran by the State Parties to the Genocide Convention:

1)      Initiating an inter-State complaint against Iran to the International Court of Justice, pursuant to Article 9 of the Genocide Convention, calling Iran to account for its violations of the Convention, including its failure to act and prevent genocide as well as its failure to punish the incitements to genocide perpetrated by its officials. 

2)      Referring the matter to the UN Security Council, pursuant to Article 8 of the Genocide Convention. UN Security Council can subsequently recommend opening a personal investigation at the International Criminal Court under the article 13(b) of the Court Statute. 

I would like to strongly emphasize that incitement to genocide does not require the genocide to occur to be considered a crime. The very incitement constitutes the crime.

It is astonishing that despite the clear legal obligation, Ahmadinejad’s criminal incitement has not been addressed by any of the State Parties to the Genocide Convention nor by the UN Security Council.

In this context, I would like to encourage you to undertake appropriate steps in order to persuade your Government to act according to its obligations and hold Ahmadinejad accountable for his indisputable crime.

Enclosed you will find an executive summary of a petition entitled “The Danger of a Genocidal and Nuclear Iran: The Responsibility to Prevent”, endorsed by the legal scholars, genocide experts and genocide survivors from around the world, including three Iranian individuals. It presents extensively the factual and legal case against Ahmadinejad and calls upon the international community to act.

Since we share common values of human rights and respect of international law I hope we can work together to bring Ahmadinejad to account for incitement to genocide and effectively protect the victims of his unspeakable criminal actions.

I would be glad to cooperate with you concerning other relevant issues in the future.

Sincerely yours,

Yohanan Plesner, MK

נספח ג' – תמצית עצומה בעניין איראן עליה חתומים אנשי אקדמיה ופוליטיקאים בכירים מכל רחבי העולם [ביוזמת פרופ' אירווין קוטלר]

The Danger of a Nuclear, Genocidal and Rights-Violating Iran 

The Responsibility to Prevent Petition

As endorsed by a growing consensus of renowned scholars, jurists and experts, including:

·         Nazanin Afshin-Jam, President and Co-Founder of Stop Child Executions and international human rights activist

·         Per Ahlmark, former Deputy Prime Minister of Sweden and leading expert on genocide

·         Prof. Payam Akhavan, Professor of International Law at McGill University, former Legal Advisor to the Prosecutor‘s Office of the International Criminal Tribunals for Former Yugoslavia and Rwanda

·         The Hon. Lloyd Axworthy, President and Vice-Chancellor of the University of Winnipeg and former Minister of Foreign Affairs of Canada

·         Prof. Yehuda Bauer, Professor Emeritus at the Hebrew University of Jerusalem and leading expert on the Holocaust and genocide

·         Roya Boroumand, Executive Director of the Abdorrahman Boroumand Foundation for the promotion of human rights and democracy in Iran

·         Gerald Caplan, Author of Rwanda: The Preventable Genocide and former Senior Expert for the United Nations Special Coordinator for Africa

·         Prof. Frank Chalk, Professor of History and Director of the Montreal Institute for Genocide Studies at Concordia University

·         The Hon. Irwin Cotler, former Minister of Justice and Attorney General of Canada and Professor of Law (on leave) at McGill University

·         Prof. W. Brent Cotter, Dean of Law at the University of Saskatchewan

·         Sen. Roméo Dallaire, Senator (Canada), former Chair of the All-Party Parliamentary Group for the Prevention of Genocide and Other Crimes Against Humanity (Canada) and Force Commander for the United Nations Assistance Mission for Rwanda

·         Prof. Alan Dershowitz, Felix Frankfurter Professor of Law at Harvard University

·         Prof. Nathalie Des Rosiers, immediate past Dean of Law at the University of Ottawa and former President of the Law Commission of Canada

·         Bassem Eid, Founder and Executive Director of the Palestinian Human Rights Monitoring Group

·         Prof. Bruce Elman, Dean of Law at the University of Windsor

·         Klaus Faber, former State Secretary of the Ministry of Education, Research and Culture for Saxony-Anhalt (Germany), distinguished Attorney and Editor, and expert on anti-Semitism  

·         Prof. George P. Fletcher, Cardozo Professor of Jurisprudence at the Columbia University School of Law

·         Professor Ramin Jahanbegloo, Professor of Political Science and a Research Fellow in the Centre for Ethics at the University of Toronto and former head of the Department of Contemporary Studies of the Cultural Centre in Tehran

·         Jared Genser, Lecturer in Law at the University of Pennsylvania Law School

·         Prof. Gregory Gordon, Professor of Law and Director of the Center for Human Rights and Genocide Studies at the University of North Dakota

·         Michael Gove, Member of Parliament (United Kingdom) and former Chairman of Policy Exchange

·         Gibreil Hamid, President of the Darfur Peace and Development Centre

·         Prof. Gonzalo Himiob Santomé, Professor of Law at the Universidad Central de Venezuela, Founding Director of Venezuelan Victims of Human Rights and Director of Foro Penal Venezolano

·         Kamal Hossain, distinguished Attorney, former Minister of Justice and Minister of Foreign Affairs of Bangladesh and United Nations Special Rapporteur on Afghanistan

·         Saad Eddin Ibrahim, Executive Director of the Ibn Khaldun Center for Development Studies in Cairo and leading democracy advocate

·         Prof. Ephraim Isaac, Ethiopian Negotiator for the release of political prisoners and Director of the Institute of Semitic Studies at Princeton University

·         Lord Greville Janner, Lord of Braunstone and long-time British Member of Parliament

·         Anthony Julius, distinguished Attorney and Chairman of the London Consortium at the University of London

·         Prof. Nicholas Kasirer, Dean of Law at McGill University

·         Matthias Kuentzel, Research Associate of the Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism at Hebrew University

·         Walter Laqueur, distinguished Historian and expert on genocide

·         Prof. Joseph Magnet, Professor of Law at the University of Ottawa

·         The Rt. Hon. Denis MacShane, Member of Parliament (United Kingdom), former Minister at the Foreign Office and Deputy to the Foreign Secretary, and expert on anti-Semitism

·         David Meghnagi, Chair of the International Master on Holocaust Studies at Roma Tre State University of Rome, and full member of the International Psychoanalytical Association (IPA)

·         John Mann, Member of Parliament (United Kingdom) and Chair of the Parliamentary Committee Against Antisemitism

·         David Matas, distinguished Attorney and expert on human rights and genocide

·         Prof. Errol Mendes, Professor of Law at the University of Ottawa

·         Prof. Armand de Mestral, Jean Monnet Professor of Law at McGill University

·         Prof. Abbas Milani, Professor of Political Science (visiting) and Christina Moghadam Director of Iranian Studies at Stanford University, Research Fellow and Co-Director of the Iran Democracy Project at the Hoover Institution and expert on Iran

·         Prof. Patrick Monahan, Dean of Law at Osgoode Hall Law School

·         Prof. Ed Morgan, Professor of Law at the University of Toronto

·         Esther Mujawayo, Survivor of the genocide in Rwanda and expert witness

·         The Hon. Fiamma Nirenstein, Member of Parliament and Vice Chair of the Foreign Relations Committee, Italy

·         Salih Mahmoud Osman, Sudanese Member of Parliament and winner of the Sakharov Prize in human rights

·         Emanuele Ottolenghi, Executive Director of the Transatlantic Institute and expert on Iran

·         Samuel Pisar, distinguished international Attorney and Author, and Holocaust survivor

·         Prof. René Provost, Professor of Law and Director of the Centre for Human Rights and Legal Pluralism at McGill University

·         Prof. Walter Reich, Yitzhak Rabin Memorial Professor of International Affairs, Ethics and Human Behavior and Professor of Psychiatry and Behavioral Sciences at the George Washington University Elliott School of International Affairs

·         Prof. Alfredo Romero, Professor of Law at the Universidad Central de Venezuela and Director of Venezuelan Victims of Human Rights

·         Prof. Sheri Rosenberg, Director of the Human Rights and Genocide Clinic, and of the Program in Holocaust and Human Rights Studies, at the Benjamin N. Cardozo School of Law

·         Prof. Amnon Rubinstein, Professor of Law at the Interdisciplinary Center in Herzliya and former Minister of Education of Israel

·         Prof. Julius H. Schoeps, Director of Moses Mendelssohn Center for European Jewish studies

·         Prof. Craig Scott, Professor of Law and Director of the Nathanson Centre on Transnational Human Rights, Crime and Security at Osgoode Hall Law School

·         Jerome J. Shestack, past President of the American Bar Association and co-chair of its Center for Human Rights

·         Prof. Gregory Stanton, President of the International Association of Genocide Scholars and leading expert on genocide

·         Prof. Suzanne Last Stone, University Professor of Law at the Benjamin N. Cardozo School of Law

·         The Rt. Hon. John Turner, former Prime Minister and Minister of Justice of Canada

·         Prof. Gert Weisskirchen, former Personal Representative of the OSCE Chairman-in-Office on Combating Antisemitism

·         Prof. David Weisstub, Philippe Pinel Professor of Legal Psychiatry and Biomedical Ethics at the Université de Montréal and Honourary Life President at the International Academy of Law and Mental Health

·         Prof. Elie Wiesel, Nobel Peace Laureate and Holocaust survivor

·         Sein Win, Prime Minister of the Burmese government in exile

·         Prof. John Witte Jr., Jonas Robitscher Professor of Law and Director of the Center for the Study of Law and Religion at the Emory University School of Law

·         Mortimer Zuckerman, Editor-in-Chief of U.S. News and World Report and expert on Middle East policy  

Executive Summary

This Responsibility to Prevent Petition, based on the responsibility to prevent and the responsibility to protect in international law, documents the toxic convergence of three distinct – yet interrelated – dangers in Ahmadinejad‘s Iran – the nuclear threat; the genocidal incitement threat; and the systematic and widespread violations of the rights of the Iranian people. Ahmadinejad‘s Iran has emerged as a clear and present danger to international peace and security, to Middle East stability, as well as to its own people.  

The Petition, accordingly, calls upon states in the international community – and the United Nations and related inter-governmental bodies – to heed their respective obligations to hold Ahmadinejad‘s Iran to account, including: first, enforcing and applying U.N. Security Council resolutions and related international law sanctions respecting Iran‘s illegal pursuit of atomic weapons; second, combating Iran‘s state sanctioned incitement to genocide; and third, providing redress and remedy for Iran‘s massive domestic human rights violations targeting the Iranian people.

In the matter of the illegal development and production of nuclear weapons, the Petition – while supporting ―engagement with Iran and the exhaustion of international initiatives to bring about the suspension of Iran‘s illegal uranium enrichment process – documents Iran‘s standing violation and defiance of international law, and its serial deception respecting its serial violations. The Petition, while acknowledging Iran‘s right to the peaceful uses of nuclear energy, sets forth generic and nuclear threat-specific remedies to contain and arrest this dangerous phenomenon.

In the case of state-sanctioned incitement to genocide, the Petition documents the critical mass of precursors to genocide in Ahmadinejad‘s Iran, constituting not only the prelude to a preventable tragedy but a crime in and of itself under international law. Simply put, Iran has already committed the crime of incitement to genocide prohibited by the Genocide Convention and customary international law, and where preventing and combating such incitement by State Parties to the Genocide Convention and inter-governmental bodies is not just a policy option but an international legal obligation.

The Petition, in analyzing principle and precedent in the matter of state-sanctioned incitement to genocide in Rwanda, the Balkans and Darfur, reminds us of three fundamental historical lessons of the last 61 years now warranting international action, particularly in light also of a nuclear and rights-violating Iran: first, the danger of state-sanctioned incitement to genocide; second, the danger of indifference and inaction in the face of such incitement and related dangers; and third, the culture of impunity that attends all of these threats. The Petition, therefore, prescribes a framework of remedy – both generic and threat specific – to address and redress these dangers.

In the matter of human rights, the Petition documents the widespread and systematic violations of the rights of the Iranian people, including: the execution, killing, torture and other inhumane treatment of Iranians; the systematic and widespread oppression of a minority – a case study of the Baha‘i; the exclusion of, and discrimination against, religious and ethnic minorities; the assault on women‘s rights; the murder of political dissidents; the criminalized assault on speech, assembly and association – including assaults on students, activists and journalists; the crackdown against cyber

 dissidents; the assault on labour rights; the imposition of a death penalty for juveniles; the denial of gay/lesbian rights; and the failure to provide a system of justice – the whole overladen with show

trials and coerced confessions, constitutive of crimes against humanity under international law. Moreover, the Petition includes an express focus on the intensification of human rights abuses in Iran since the fraudulent presidential elections of June 12, 2009; a brutal and alarming assault on the popular uprising – sometimes referred to as the Green Revolution – which continues to date. The Petition sets forth a panoply of remedies to address and redress these massive human rights violations.

Accordingly, the Responsibility to Prevent Petition is organized around two main parts. The first part of the Petition documents the danger of a nuclear, genocidal, rights-violating Iran, by reference to the witness testimony and documentary evidence setting forth these dangers. The second part of the Petition sets forth a comprehensive set of generic and threat specific remedies (remedies for each of the nuclear, genocidal and rights-violating threats) and prospective actions to hold Ahmadinejad‘s Iran to account. It concludes with a call – a petition – to international actors to pursue the recourses available to them under domestic and international law. The Secretary General of the United Nations, the U.N. Security Council, the U.N. General Assembly, the International Court of Justice, the International Criminal Court, State Parties to the Genocide Convention – and others – are all provided with express and practical initiatives that can be taken to hold Ahmadinejad‘s Iran to account.

Finally, the Petition recommends a 12-point generic legal framework for redress and remedy set forth under Section VII of the Petition and a threat specific set of remedies under Section VIII of the Petition, together with a model national legislative initiative in the form of the Iran Accountability Act, as set forth under the Appendix to the Petition

 נספח ד' - כתבה מאת פרופ' אירווין קוטלר שעניינה הצורך בייזום מהלך נגד איראן על בסיס האמנה למניעת פשע השמדת עם וענישתו

Never Again?

By ">IRWIN COTLER

December 9 marks the 60th anniversary of the Genocide Convention, sometimes referred to as the "Never Again" Convention. Six decades have passed since this new era of genocide prevention was proclaimed in the wake of the Holocaust. On this oft-ignored anniversary, we must acknowledge our abysmal failure in preventing the most destructive threat known to humankind - the crime whose name we should even shudder to mention - genocide.

The enduring lesson of the Holocaust and that of the genocides that followed is that they occurred not simply because of the machinery of death, but because of the state-sanctioned incitement to hatred. As international tribunals have recognized and affirmed, the Holocaust did not begin in the gas chambers; it began with words. These are the chilling facts of history.

Most important, in all other cases of state-sanctioned incitement to genocide - the Holocaust, the Balkans, Rwanda and Darfur - the genocides have already occurred. Only in President Mahmoud Ahmadinejad's Iran - the epicenter of such incitement - can we still act so as to prevent a genocide foretold from occurring.

For it is in Ahmadinejad's Iran where one finds the toxic convergence of the advocacy of the most horrific of crimes embedded in the most virulent of hatreds. It is dramatized by the parading in the streets of Teheran of a Shahab-3 missile draped in the words "Israel must be wiped off the map" and underpinned by the words of the Supreme Leader Ali Khamenei that "[t]here is only one solution to the Middle East problem, namely the annihilation and destruction of the Jewish state."

Moreover, Ahmadinejad's Iran has already resorted to incendiary and demonizing language, including epidemiological metaphors reminiscent of Nazi incitement. For example, President Ahmadinejad characterizes Israel as "filthy bacteria," "a stinking corpse" and "a cancerous tumor that needs to be excised," while referring to Jews as "evil incarnate," "blood-thirsty barbarians" and the "defilers of Islam" - the whole as prologue to, and justification for, a Mideast genocide, while at the same time denying the Nazi one.

Indeed, calls by the most senior figures in the Iranian leadership for the destruction of Israel are also frighteningly reminiscent of calls for the Rwandan extermination of Tutsis by the Hutu leadership. The crucial difference is that the Hutus were equipped with machetes, while Iran, in defiance of the world community, continues its pursuit of the most destructive of weaponry: nuclear arms. Alarmingly, Iran has already succeeded in developing a long-range missile delivery system for that purpose, the whole recalling former president Akbar Hashemi Rafsanjani's open threat that "even one atomic bomb inside Israel will wipe it off the face of the earth."

The failure to stop past genocides, as in the unspeakable, preventable genocide of Rwanda, caused the then-UN secretary general Kofi Annan to lament in 2004 on the 10th anniversary of the Rwandan genocide: "We must never forget our collective failure to protect at least 800,000 defenseless men, women and children who perished in Rwanda 10 years ago.

"Such crimes cannot be reversed. Such failures cannot be repaired. The dead cannot be brought back to life. So, what can we do?"

AS THE express target of Iran's genocidal incitement - and the country most at risk from Iran's combined nuclear and genocidal menace - Israel must necessarily be engaged in countering Ahmadinejad's genocidal threat. Indeed, any passive acquiescence by Israel would be misinterpreted and could undermine calls upon other states to act.

But while Israel has been at the forefront of both the movement calling for severe sanctions against Iran for its nuclear weapons program - and of those saying the military option cannot be taken off the table - it has been surprisingly reticent in initiating, or supporting others to initiate any of a number of legal remedies mandated by the Genocide Convention.

Admittedly, Israel has often been singled out for differential treatment in the international arena and so often regards international legal remedies with skepticism if not suspicion. However, holding Iran to account in the legal arena is not only the right thing to do; it is a duty. For what is so often ignored is that state parties to the Genocide Convention, including Israel, have not only a right, but an obligation, to enforce the Convention, and in particular to prevent genocide.

The threat of Ahmadinejad's Iran is not merely nuclear; it is genocidal. Let there be no mistake about it: Iran has already committed the crime of incitement prohibited under the Genocide Convention. We must understand that the threat of genocide is not a distraction from the nuclear issue; it is the terrifying and vilifying context in which the nuclear threat operates. It should be the basis for bolstering and enhancing sanctions, as disconnecting the genocidal from the nuclear ambitions of Iran only weakens the case against both.

Instead of relegating debate to the nuclear question - which addresses the means, but not the motivation, of the destructive capacity of Ahmadinejad's Iran - Israel should also be leading the international community in paying heed to the precursors of genocide. As one who was involved as minister of justice in the prosecution of Rwandan incitement, I can state that the aggregate of precursors of incitement in the Iranian case are more threatening than were those in the Rwandan one.

SIMPLY PUT, the Genocide Convention authorizes a panoply of international legal remedies which Israel could invoke or support others in invoking.

Specifically, an application to hold Iran - also a state party - to account should be submitted to the UN Security Council pursuant to Article 8 of the Genocide Convention; an inter-state complaint can be launched against Iran before the International Court of Justice; and UN

Secretary-General Ban Ki-moon should be asked to refer the danger of a genocidal and nuclear Iran to the Security Council as a threat to international peace and security.

Given their genocidal incitement, the cases of President Ahmadinejad and other Iranian leaders can be referred to other UN agencies as well. What is so astonishing is that this criminal incitement by a nuclear weapon-seeking Iran has yet to be addressed by any agency of the UN-thereby nurturing a culture of impunity that itself is driving a culture of hatred. And what is no less disturbing - considering that indifference and inaction are also what made prior genocides possible - is that no state party has invoked any of these mandated initiatives.

The legal remedies to counter state-sanctioned incitement exist, but the leadership has thus far been wanting. This is why I am releasing a petition entitled "The Danger of a Genocidal and Nuclear Iran: The Responsibility to Prevent" - endorsed by legal scholars, genocide experts and even genocide survivors from around the world - that extensively presents the factual and legal case against Ahmadinejad's Iran, and that calls upon the international community, and state parties to the Genocide Convention, to act.

Calling Ahmadinejad's Iran to account - and directly linking its nuclear ambitions to its genocidal incitements - is not simply an option. It is a responsibility - a responsibility to prevent - a responsibility envisaged by the Genocide Convention 60 years ago.

The writer is the former minister of justice and attorney-general of Canada and is a Canadian member of parliament. He is a professor of law (on leave) at McGill University and has written extensively on - and prosecuted for - incitement to genocide.