אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, הדיון הזה עוסק במנהיגות. מדינת ישראל ידעה מנהיגים שונים עם מאפיינים שונים. בן-גוריון ידע לקבל את ההחלטות הכי קשות, הכי ממלכתיות, ברגעים הכי לא נוחים, ופעמים רבות - כל אחד יכול לבוא עם הדוגמאות שלו, למשל החלטת השילומים – הוא קיבל החלטות בניגוד לאינטרס הפוליטי המיידי ובניגוד לסנטימנט הציבורי. זו דוגמה למנהיגות.

מנחם בגין ידע לחבר לציבוריות הישראלית קהלים שלא הרגישו מספיק שייכות ולהצעיד את כולנו להסכם שלום אמיץ וחשוב. הוא לא עשה שיקולים פוליטיים צרים, אלא נהג, אדוני ראש הממשלה, בממלכתיות, ועשה את מה שנכון למדינת ישראל. זו עוד דוגמה למנהיגות.

אריאל שרון ידע להסתכל למציאות בעיניים, לשנות את עמדתו ולקבל החלטות מעשיות, ומעבר לכך - הוא ידע לבצע אותן בנחישות, בעוצמה, מול קשיים פוליטיים וקשיים אנושיים. זו עוד דוגמה למנהיגות.

וכעת, אדוני ראש הממשלה, אני שואל אותך: מה מאפיין את המנהיגות שלך? איזה סוג של בשורה והבטחה מנהיגותית אתה מציע לציבור בישראל, מעבר לשיחות שלך עם שר האוצר, נאמנך?

גייסנו את 40 החתימות היום כדי להבין איזה מין ראש ממשלה אתה. ראש ממשלה של מי וממשלה של מה? אדוני ראש הממשלה - שאתה כל כך עסוק עכשיו - ברור שאתה רוצה להיות ראש ממשלה, וזה בסדר, אנחנו מקבלים את זה. הממשלה שלך רוצה למשול, וגם זה בסדר. אבל בשביל מי פועלת הממשלה שלך, לעבר מה היא חותרת?

הממשלה שלך, אדוני ראש הממשלה, רוצה אך ורק לשרוד, וזה לא בסדר. אתה רוצה להיות ראש ממשלה בכל מחיר, ומי משלם את המחיר? הציבור הישראלי, וזה לגמרי לא בסדר. אתה החלטת להיות ראש ממשלת הקואליציה במקום להיות ראש ממשלת ישראל. החלטת, אדוני ראש הממשלה, להכריז מלחמה על הממלכתיות כדי לבצר את השליטה שלך על הממלכה. על זה אנחנו מתקוממים ונגד זה אנחנו נצא ונגד זה אנחנו נילחם. מצד אחד, אתה נלחם בהישגים של הממלכתיות הציונית. אתה מפורר את ההישגים שלה כדי לשרוד עוד שבוע, כדי לשמן עוד שותף, כדי להעביר עוד איזה מושב בכנסת. ובמשחק הזה, אדוני ראש הממשלה, כמו שכבר הוכחת לנו וכמו שכבר הראית לנו, הכול כשר וכל קורבן הוא לגיטימי וכל דרישה סקטוריאלית נענית, גם אם אין לה הצדקה וגם אם היא באה על חשבון סקטורים תורמים, אחרים - סטודנטים, חיילים משוחררים, זוגות צעירים - וגם אם היא דרישה מופרכת.

לפעמים לציבור נמאס כל כך מהכניעות שלך, עד שאפילו אתה נאלץ לסגת ולאמץ עמדה ממלכתית, וזו הבושה הגדולה. ראש ממשלה שאמור להיות אמון על האינטרס הציבורי, מכריע רק כשגבו מוצמד אל הקיר, כמו בפרשת "ברזילי".

אבל אדוני ראש הממשלה, שעסוק כל כך בשיחה עם שר האוצר שלו, אדוני ראש הממשלה, מהו הצד השני של המנהיגות שלך? נגע בכך חבר הכנסת בוים – הצד השני, שמשלים את המלחמה שלך בממלכתיות, הוא החיפוי שלך על חוסר הממלכתיות במלים. אתה איש של הרבה מלים, המון מלים. מלים יפות ואפס מעשים. אתה פוליטיקאי של רטוריקה נחושה ומדיניות רופסת. בהיסטוריה של מדינת ישראל, דרך אגב, תופעה כזאת עוד לא היתה, ואתה דווקא מתמצא בהיסטוריה, אולי אתה יכול להשלים לי את הפער - פער כזה בין המלל למעש אני לא זוכר. מנהיג שככל שהוא עושה פחות, הוא מדבר יותר, ובלדבר אתה טוב, כמה שאתה טוב, עם קול הטנור שלך ועם קול הבס המרשים. זה מנגנון כמעט פסיכולוגי אצלך - באין מעשים מגיעים הדיבורים, ואיזה דיבורים.

בואו ניתן דוגמה או שתיים, שנוכל להתענג עליהן, שהציבור ייזכר. דיבורים על ציונות וערכים, הרבה ערכים ציוניים, כמו שאמרת בבית-הספר "שדה אליהו" ב-1 בינואר 2009. דיברת על החשיבות של הגיוס. "אני יודע" – ככה אתה אומר, אדוני ראש הממשלה – "שאחוזי ההתגייסות ליחידות קרביות, ובכלל ההתגייסות לצה"ל, גבוהים מאוד. אנחנו רואים את החינוך לערכים" – רגע, אני אנסה לעשות את זה עם קול הטנור שלך – "ואת החינוך לציונות ולאהבת העם ומורשת ישראל. אלו דברים יסודיים וחשובים. גם המצוינות להצליח", וכן הלאה, והוא ממשיך, וממשיך. אבל מה בפועל? בפועל בחרת למשול על בסיס דיל פוליטי, לא ציוני, ותחת הנהגתך ההשתמטות רק מתרחבת, מספר מקבלי דחיית השירות על בסיס "תורתו אומנותו" גדל, מספר הבנות המתחזות גדל, שיעורי האי-גיוס מתרחבים, ואתה לא עושה דבר. הרבה מלים, אדוני ראש הממשלה, ואפס מעשים.

אבל אתה מדבר על עוד תחומים. אתה מדבר, האמת, מאוד מאוד יפה גם על ירושלים. רק לאחרונה, ביום ירושלים, אדוני ראש הממשלה, דיברת עוד פעם: "אנחנו נמשיך לבנות ולהיבנות בירושלים, נמשיך לפתח ולהתפתח" - באמת, השימוש הזה בפעלים בכמה בניינים הוא מאוד יפה - "לתכנן וליצור. היום היא עיר תוססת, ואי-אפשר לחלק עיר תוססת". באמת דיבורים, ואפשר להמשיך ולהביא הרבה מאוד ציטוטים שלך. אבל מה בפועל? אתה מיישם את המדיניות - אדוני ראש הממשלה, אני אומר לך כמי שגדל בירושלים אל מי שגדל בירושלים - אתה מיישם את המדיניות הכי אנטי-ירושלמית.

תחת ההנהגה שלך כמעט לא בונים בירושלים, אם בכלל. תחת ההנהגה שלך מערכת החינוך בירושלים הופכת ליותר ויותר לא ציונית, ואתה שוב מדבר יפה, אבל לא עושה דבר.

אבל אולי, אדוני ראש הממשלה, אתה עושה משהו לגבי הסטודנטים, החיילים המשוחררים, שדיברת עליהם יפה בקמפיין הבחירות שלך, לגבי הזוגות הצעירים. הנה, דיברת מאוד יפה על החשיבות שאתה רואה בדיור בר-השגה, וכאן אני מצטט אותך מ-24 בינואר 2010: "חשיבות עליונה ביצירת היצע דירות רב יותר ובמחירים זולים יותר לאוכלוסיית הזוגות הצעירים", וכן הלאה. אבל מה בפועל, אדוני ראש הממשלה? נכון, אתה מאפשר לבנות שכונות לחרדים; נכון, אתה מאפשר לבנות ערים לחרדים; נכון, אתה באותה מידה מקשה את הנגישות למשכנתאות, ואת זה ראינו רק היום. מגדיל תקציבים לאברכים אבל לא לסטודנטים, מאפשר ללמוד אולי ביהודה ושומרון אבל לא לסטודנט ששירת בצנחנים ורוצה ללמוד הנדסה בטכניון, או אפילו בבן-גוריון.

אלה רק כמה דוגמאות, אדוני ראש הממשלה, לפער האדיר. לדעתי, אדוני ראש הממשלה, אתה חושב שאם תעטוף את המציאות בססמאות חזקות זה יחפה על החולשה שלך. זה לא יחפה.

אני מבקש ממך ואני מבקש מכם חברי בקואליציה, חבריי חברי הכנסת - הציבור הישראלי הוא לא ציבור שראוי לזלזל בו. הציבור הישראלי, אדוני ראש הממשלה, ידע לפרום את אדרת המלים שלך. הוא ידע לראות שמאחורי חליפת המליצות שלך יש ריק, ואקום, אין שום דבר. אנחנו לא צריכים לחכות ולראות שאיזה ילד יצעק "המלך הוא עירום". אני מציע לכולנו: בואו נתעשת קודם לכן. זו תופעה חמורה שאין עשייה - יש דיבור.

לכן - ואני מסיים בכך - אדוני ראש הממשלה, אני אתן את הדוגמה האחרונה והגרוטסקית ביותר לפער בין דיבורים למעשים אצלך. הגענו תחת הנהגתך להיפוך תפקידים היסטוריים עם הפלסטינים. מה שאתה לא למדת מבן-גוריון, מבגין, מאשכול, נראה שפיאד מנסה לחקות - הוא מנסה להיות המעשי. בזמן שאתה מחקה את בן-גוריון, פיאד יושב - סליחה, אתה מחקה את שמיר, סליחה אדוני ראש הממשלה - פיאד יושב ומחקה את בן-גוריון.

אני רוצה לסיים בהמלצה לראש הממשלה: בראש הפירמידה הזאת של הממשלה עומדת מנהיגות של מלים עומדת מנהיגות של מלים ולא של מעשים.

עומד אדם בראש הממשלה שחושב שאם הוא מדבר חזק, הוא יהיה חזק. אנחנו בבעיה ברגע שזה המצב שלנו, לכן אני רוצה לסיים בהמלצה, אדוני ראש הממשלה: דבר חלש. עשה יותר ודבר פחות. דבר יותר בשקט. הציונות לא צריכה שידברו בשבחה; היא צריכה, אדוני ראש הממשלה, שיעשו למענה, היא צריכה ממשלה ציונית שעושה, לא ראש ממשלה שמדבר ברהב.