נאום ח"כ יוחנן פלסנר בדיון לילי מיוחד במליאת הכנסת לדחיית ההצבעה על חוק מופז

כאשר אנו מדברים על שיקולי לחץ אישיים, על שיקולים פוליטיים, על שיקולי מדיניות גבוהה, על שיקולים חוקתיים. אנו רואים שבכל התחומים הללו אי-אפשר להבין את האובססיה ואת ההתנהגות של מר נתניהו. אז אני ישבתי וחשבתי - הרי בכל זאת יש ציבור ישראלי,  אנחנו חייבים לו הסבר.

גם אם אני לא יודע להסביר ולא צריך להסביר את מר נתניהו, ואני מבקר אותו, אני רוצה להבין כדי שאדע לבקר. אז הלכתי לתחום הספרות, הלכתי לספרייה של הכנסת והבאתי ספרים משלושה סוגים.

אמרתי שאולי שלוש דיסציפלינות שונות יסייעו לי להבין את התנהגותו של ראש הממשלה. הלכתי קודם לתחום הבדיון ומצאתי ספר שנקרא "האיש בלא תכונות", של רוברט מוסיל. זה ספר מעניין, ואני לא אטרח לקרוא, כי אני דווקא רוצה לקרוא מדברים אחרים. אבל הספר הזה יכול ללמד אותנו קצת על הפסיכולוגיה, על מה שמניע את ראש הממשלה, האיש בלא תכונות.

הלכתי לתחום הסיפורת, כדי לנסות להבין את המוטיבציות של ראש הממשלה, מאיפה הוא בא.

לא הצלחתי להבין זאת מתחום הבדיון, לא הצלחתי להבין את המדיניות שלו בתחום החוקתי, פוליטי, אישי, מדיניותי. הוא לא רותם את זה לכלום. אז הלכתי לספרות הילדים, לספר של לאה גולדברג, שנקרא "המפוזר מכפר אז"ר". ספר באמת נפלא. אני קורא אותו לילדות שלי. אבל לא ציפיתי שהספר "המפוזר מכפר אז"ר" ייתן לי תובנות לגבי התנהלותו של ראש הממשלה.

"המפוזר מכפר אז"ר": "איש אחד היה בעיר, כל תינוק אותו הכיר. זה האיש, המפוזר מכפר אז"ר".

זה הספר שנותן לי את היכולת להבין את ראש הממשלה, כי ככל שמתקדמים בקריאה מתוארת התנהלותו. "קם בבוקר המפוזר ויושב על המיטה ושואל: ישנתי כבר או שכבתי זה עתה? זה שבחלון זורח, שמו הוא שמש או ירח? עת לקום או עת לישון?" – ותגידו לי אתם שזה לא מזכיר לכם את התנהלותו של ראש הממשלה – לא כתוב על השעון.

"והרי ברור כשמש, ועכשיו אני נזכר, השעה הייתה כבר אמש תשע, אז היום מחר. אוי לי, אם עכשיו מחר, כבר איחרתי כל דבר. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מכפר אז"ר".

וכאן מתואר איך הוא מצחצח את נעליו: "נעל על רגלו נועל ובקערה טובל. שם גם ספר גם צלחת על כיסא שבמקלחת, ובמטבחו בינתיים כל הזמן קולחים המים. הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מכפר אז"ר". בהמשך מתואר כיצד הוא רץ באוטובוס ונכנס בלי היסוס, כי רצה בצהריים לעלות לירושלים, ברכבת האחרונה החונה בתחנה. אך איה התחנה? פנה המפוזר.

חברים, חברי בקואליציה, תסתכלו עלי ביושר: זה לא מזכיר לך את התנהלות ראש הממשלה? זה לא נותן לך תובנה לגבי האופן שבו הוא פועל, אותה דרך מפוזרת, אותה דרך שבבוקר הוא קם עם התנהלות ורצון אחד, אחר הצהריים קם – אני לא רוצה לפגוע במוסד ראשות הממשלה, אבל זאת התנהלות שמזכירה התנהלות של ילדים: אני רוצה לנצח. כשהילדה שלי אומרת את זה, יש בזה חן מסוים. אבל כשראש ממשלה מתנהל כך, נו באמת.

ספרות הבדיון לימדה אותי משהו פסיכולוגי על העדר תכונות, ספרות הילדים לימדה אותי משהו על היותו של אדם מפוזר, ועכשיו הגעתי לספרות העיון, למדע המדינה, והלכתי לספרו של מקיאוולי, שלימד אותנו קצת על תורת המדינה. בספר "הנסיך" מקיאוולי, מייעץ לנסיך כיצד לנהל את ענייני המדינה. זהו ספר שיש בו עדיין הרבה רלוונטיות, והוא מייעץ לנסיך כיצד להימנע מבוז ומשנאה.

"הנסיך", עמוד 79: "מכיוון שבתכונות הנזכרות לעיל דיברתי על החשובות ביותר, רצוני לשוחח בקיצור על יתר התכונות".

ולא בכדי בחרנו בתכונת הבוז והשנאה, כי שנאת נתניהו בציבוריות הישראלית היא מהידועות. וכעת גם, לאור התנהלותו, מתחיל להתפתח איזשהו רגש של בוז. אני חושב שכשמתפתחים כאלה רגשות ביחס לראש הממשלה, אני לא מדבר על האדם מר נתניהו, דנו בו מבחינה פסיכולוגית מספיק, אבל מול מוסד ראשות הממשלה, זה מבטא יחס אל הפוליטיקה. וזה מדאיג אותי, ואני לא רוצה שזה יהיה. לכן אני רוצה לראות אם מר מקיאוולי יכול לתת לנו עצה.

"מכל אותם הדברים" – ממשיך מקיאוולי – "שיעשו אותו שנוא או בזוי, וכל עוד יינצל מאלה הרי שעשה את שלו ולא הסתכן כלל בייחוס מידות מגונות אחרות. שנוא יהיה בעיקר, כפי שכבר אמרתי,  אם יגזול ויעשוק את רכושם ואת כבודם של נתיניו".

כמובן, להזכירכם את אותו ראש ממשלה שמנפח ממשלה על חשבון כבודם ורכושם של נתיניו. מדבר זה עליו להימנע, אומר מקיאוולי. כל זמן שאין נוטלים רכושם או כבודם של בני-אדם, הם חיים להם ברוב נחת, ויהיה עליך להילחם רק נגד שאפתנותם של מעטים, אשר בדרכים רבות ובקלות אפשר לרסנם. בזוי יהיה הנסיך אם ייחשב הפכפך – לא יודע, אולי התכונה של הפכפכות מזכירה לכם מישהו – קל דעת – אולי גם זה מזכיר לכם מישהו – רכיך, פחדן, הססן. מדברים אלה על הנסיך להישמר כמו שהספן נשמר משרטון, ועליו להשתדל לפעול כך שבמעשיו יראו בני-אדם גדולה, עוז, כובד ראש, גבורה.

ובכל הנוגע לטיפול בנתיניו כפרטים, עליו לדאוג שפסק-דינו יהיה סופי לאין השיב. פסק-דין סופי, לא אותו ראש ממשלה שמחליט משהו בבוקר ומשנה את דעתו בערב.

ואסיים את דבריי בציטוט נוסף של מקיאוולי:

"ויבסס לעצמו דמות כזו שאיש גם לא יחשוב שאפשר לרמותו או להונותו. הנסיך שיצר דמות כזאת של עצמו זוכה להערכה רבה, ונגד הזוכה להערכה לא על נקלה קושרים קשר ולא על נקלה תוקפים אותו, אם רק הוא מוחזק בעל יכולת ונכבד בעיני נתיניו. כי על הנסיך לחוש שני סוגי פחד, כלפי פנים, כלפי נתיניו, וכלפי חוץ, כלפי בעלי העוצמה הנוכריים. מפני הנוכריים הוא מתגונן בעזרת צבא טוב ובעלי ברית טובים, ותמיד אם יהיה לו צבא טוב יהיו לו בעלי ברית טובים, וענייני הפנים יישארו תמיד רגועים ושקטים כל עוד לא יטרידו ענייני החוץ ואם לא יזעזע אותם איזה קשר. ואפילו ישתנו לרע ענייני החוץ, אם קבע הנסיך סדרים ובחייו נהג כפי שאמרתי, הרי שאם לא יתמסר במו ידיו יוכל לעמוד בכל הסתערות, כפי שכבר סיפרתי על נביס איש ספרטא".

מהי השורה התחתונה? מהי השורה התחתונה ממה שמקיאוולי אומר, אדוני המשנה, ואני מדבר דווקא אליך עכשיו בכובעך כמישהו שלוקח חלק בגיבוש מדיניות-החוץ והביטחון של מדינת ישראל. הוא קושר בין התנהלות הפנים להתנהלות החוץ, ואומר: ראש ממשלה שיודע להתנהל היטב בענייני הפנים, יש לו היכולת והעוצמה להתמודד עם הנוכרים והיריבים כלפי חוץ. והפוך מכך אני מסיק כהיסק לוגי: ראש ממשלה שלא מצליח להתנהל כלפי פנים, שלא מתנהל  לפי אותן אמות המידה הפוליטיות המינימליות כלפי פנים, מסתבך בתוך עצמו, מונה את עצמו, מלשון הונאה, את חבריו ואת בעלי בריתו – אין לו היכולת להתמודד עם האתגרים כלפי חוץ, וזה הדבר שמדאיג אותי. זו הסיבה שאנחנו צריכים להצביע, אדוני יושב-ראש הקואליציה - ואני מצפה שאתה תצטרף אלינו - נגד החוק המיותר הזה. תודה רבה, חברי.