הכנסת השמונה-עשרה

הצעת חוק של חבר הכנסת                    יוחנן פלסנר                

הצעת חוק העונשין (תיקון - ענישה מוגברת בשל שלוש עבירות אלימות), התשס"ט-2009

דברי הסבר

הפשיעה הגוברת במדינת ישראל מאיימת על הסדר החברתי, על מרקם החיים בה ועל תפיסת הצדק של אזרחיה. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על בעיית האלימות כבעיה החמורה ביותר שמטרידה את החברה הישראלית. דו"ח שהוכן על ידי רב ניצב (בדימוס) יהודה וילק הצביע על העלייה התלולה בהיקף הפשיעה - רובה המכריע בעבירות הרכוש (70%-80%) ובעבירות האלימות, שבהן חלה עלייה תלולה אף יותר. בשנת 1999 נפתחו כ-35,500 תיקים בגין עבירות אלימות לעומת 13,300 תיקים של עבירות אלימות שנפתחו בשנת 1990, ומעל 55,000 אירועים פליליים של אלימות גופנית בשנת 2005. שיעורי עבירות הגוף בישראל היו כ-3 עבירות לכל 1,000 תושבים בתחילת שנות התשעים אשר עלו ל-5 בסוף אותו עשור.

מטרת החוק לחזק את תחושת הביטחון של הציבור באמצעות הגברת ההרתעה על עברייני אלימות מועדים והגנה על החברה על ידי הרחקתם של אותם עבריינים-חוזרים ממנה. החוק המוצע מעביר מסר ברור לעבריינים, ובעיקר לציבור הרחב, ולפיו מדינת ישראל רואה בחומרה כל תופעה של אלימות ופגיעה חמורה ברכוש.

"עבירת אלימות", על פי הצעת החוק, מגדירה מספר עבירות אשר גורמות לאובדן תחושת הביטחון האישי של הקורבן. עם זאת, הצעת חוק זו אינה באה לפתור את כל בעיות האלימות והפגיעה החמורה ברכוש אלא אך באלה המתרחשות על ידי עברייני אלימות מועדים. השיקול ההרתעתי, במקרים בהם מדובר בעבריינים שלא יודעים מורא חוק מהו וחוזרים ומסכנים את הציבור ללא רתיעה, חייב לשמש כשיקול מכריע מבין השיקולים השונים הבאים לידי ביטוי בענישה.

כידוע, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין העונש לבין חומרת המעשה ואשמתו של הנאשם. עקרון זה נובע מתפיסות של גמול, הרתעה אישית או כללית, הגנת שלום הציבור ושיקום - אשר מתקיימות כולן בהצעת החוק הנוכחית. כאשר חברה שומרת חוק מבקשת להגשים את עקרונות ותפיסות הענישה הללו עליה להגדיר באופן ברור כי אדם החוזר ועובר עבירה בפעם השלישית, ייענש במידה חמורה מאדם המבצע את אותה עבירה בפעם הראשונה ואף השנייה.

ענישה המחמירה עם עברייני אלימות חוזרים הוכחה כאפקטיבית במדינת קליפורניה שבארצות הברית, על אף הביקורות השונות שהועלו כנגדה. כמו כן, הטלת עונשי מינימום על עבריינים ששבו וחזרו על עבירות בפעם השלישית מרתיעה עבריינים שכבר הורשעו ולכן אינה נתפסת כהרתעת יתר שעלולה לפגוע באזרחים שומרי חוק.

הצעת החוק הנוכחית קובעת עונש מאסר מינימלי של 12 שנות מאסר בפועל, לאדם שהורשע בביצוע שלוש עבירות אלימות בטווח זמן של 15 שנים. טווח הזמן של 15 שנים יקבע על פי מועד ביצוע העבירה ולא על פי מועד ההרשעה. יחד עם זאת, הצעת החוק מותירה שיקול דעת מוגבל בידי בית המשפט, בקובעה כי בנסיבות מסוימות, שיפורשו בפסק הדין, רשאי הוא להפחית מהעונש המנדטורי המוצע עד למינימום של 5 שנות מאסר בפועל.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת יוחנן פלסנר (פ/17/ 3116).

[1] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.