Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

ראשי חוקים הצעות חוק של מאבק בפשיעה והגברת הסדר הציבורי הצעת חוק העונשין (תיקון – ענישה מוגברת בשל שלוש עבירות אלימות), התשס"ט–2009

הצעת חוק העונשין (תיקון – ענישה מוגברת בשל שלוש עבירות אלימות), התשס"ט–2009 הדפסה דוא

הכנסת השמונה-עשרה

 

הצעת חוק של חבר הכנסת                    יוחנן פלסנר                

                                                                                              

הצעת חוק העונשין (תיקון - ענישה מוגברת בשל שלוש עבירות אלימות), התשס"ט-2009

 

 

הוספת סעיף 36א

1.

בחוק העונשין, התשל"ז-1977[1], אחרי סעיף 36 יבוא:

 

 

"ענישה בשל עבירת אלימות שלישית

36א.

(א)      בסעיף זה -

 

 

 

 

 

 

"עבירה" - לרבות ניסיון לעבור עבירה;

 

 

 

 

 

 

"עבירה אלימה" - אחת מאלה:

 

 

 

 

 

 

 

(1)       עבירת הריגה לפי סעיף 298 ועבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305;

 

 

 

 

 

 

 

(2)       עבירות מין לפי סעיפים 345(ב)(2)-(5) ו-347(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(2)-(5);

 

 

 

 

 

 

 

(3)       עבירות אלימות לפי סעיפים 381 ו-382(א) ו-(ג);

 

 

 

 

 

 

 

(4)       עבירות שוד לפי סעיפים 402(ב) ו-403;

 

 

 

 

 

 

 

(5)       עבירות כניסה והתפרצות לפי סעיפים 406(ב), 407 ו-498;

 

 

 

 

 

 

 

(6)       עבירות בקשר לרכב לפי סעיפים 413ב ו-413ד(ג);

 

 

 

 

 

 

 

(7)       עבירת הסגת גבול לפי סעיף 447(ב).

 

 

 

 

 

 

(ב)       הורשע אדם בעבירה אלימה, לא ייפחת עונשו מ-12 שנות מאסר בפועל, ובלבד שהתקיימו בו שני אלה:

 

 

 

 

 

 

 

(1)       הוא הורשע בביצוע שתי עבירות אלימות ב-15 השנים שקדמו ליום ביצוע אותה עבירה;

 

 

 

 

 

 

 

(2)       העבירה השנייה בגינה הורשע, בוצעה לאחר שהורשע בעבירה הראשונה.

 

 

 

 

 

 

(ג)       עבירה שביצע אדם בעת היותו קטין, לא תובא במניין העבירות לפי סעיף זה.

 

 

 

 

 

 

(ד)       על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי בית המשפט לגזור עונש מופחת, בשל נסיבות מיוחדות שיירשמו, אולם העונש לא יפחת מ-5 שנות מאסר בפועל."

 

 

 

 

דברי הסבר

הפשיעה הגוברת במדינת ישראל מאיימת על הסדר החברתי, על מרקם החיים בה ועל תפיסת הצדק של אזרחיה. סקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על בעיית האלימות כבעיה החמורה ביותר שמטרידה את החברה הישראלית. דו"ח שהוכן על ידי רב ניצב (בדימוס) יהודה וילק הצביע על העלייה התלולה בהיקף הפשיעה - רובה המכריע בעבירות הרכוש (70%-80%) ובעבירות האלימות, שבהן חלה עלייה תלולה אף יותר. בשנת 1999 נפתחו כ-35,500 תיקים בגין עבירות אלימות לעומת 13,300 תיקים של עבירות אלימות שנפתחו בשנת 1990, ומעל 55,000 אירועים פליליים של אלימות גופנית בשנת 2005. שיעורי עבירות הגוף בישראל היו כ-3 עבירות לכל 1,000 תושבים בתחילת שנות התשעים אשר עלו ל-5 בסוף אותו עשור.

מטרת החוק לחזק את תחושת הביטחון של הציבור באמצעות הגברת ההרתעה על עברייני אלימות מועדים והגנה על החברה על ידי הרחקתם של אותם עבריינים-חוזרים ממנה. החוק המוצע מעביר מסר ברור לעבריינים, ובעיקר לציבור הרחב, ולפיו מדינת ישראל רואה בחומרה כל תופעה של אלימות ופגיעה חמורה ברכוש.

"עבירת אלימות", על פי הצעת החוק, מגדירה מספר עבירות אשר גורמות לאובדן תחושת הביטחון האישי של הקורבן. עם זאת, הצעת חוק זו אינה באה לפתור את כל בעיות האלימות והפגיעה החמורה ברכוש אלא אך באלה המתרחשות על ידי עברייני אלימות מועדים. השיקול ההרתעתי, במקרים בהם מדובר בעבריינים שלא יודעים מורא חוק מהו וחוזרים ומסכנים את הציבור ללא רתיעה, חייב לשמש כשיקול מכריע מבין השיקולים השונים הבאים לידי ביטוי בענישה.

כידוע, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין העונש לבין חומרת המעשה ואשמתו של הנאשם. עקרון זה נובע מתפיסות של גמול, הרתעה אישית או כללית, הגנת שלום הציבור ושיקום - אשר מתקיימות כולן בהצעת החוק הנוכחית. כאשר חברה שומרת חוק מבקשת להגשים את עקרונות ותפיסות הענישה הללו עליה להגדיר באופן ברור כי אדם החוזר ועובר עבירה בפעם השלישית, ייענש במידה חמורה מאדם המבצע את אותה עבירה בפעם הראשונה ואף השנייה.

ענישה המחמירה עם עברייני אלימות חוזרים הוכחה כאפקטיבית במדינת קליפורניה שבארצות הברית, על אף הביקורות השונות שהועלו כנגדה. כמו כן, הטלת עונשי מינימום על עבריינים ששבו וחזרו על עבירות בפעם השלישית מרתיעה עבריינים שכבר הורשעו ולכן אינה נתפסת כהרתעת יתר שעלולה לפגוע באזרחים שומרי חוק.

הצעת החוק הנוכחית קובעת עונש מאסר מינימלי של 12 שנות מאסר בפועל, לאדם שהורשע בביצוע שלוש עבירות אלימות בטווח זמן של 15 שנים. טווח הזמן של 15 שנים יקבע על פי מועד ביצוע העבירה ולא על פי מועד ההרשעה. יחד עם זאת, הצעת החוק מותירה שיקול דעת מוגבל בידי בית המשפט, בקובעה כי בנסיבות מסוימות, שיפורשו בפסק הדין, רשאי הוא להפחית מהעונש המנדטורי המוצע עד למינימום של 5 שנות מאסר בפועל.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת יוחנן פלסנר (פ/17/ 3116).

 



 

[1] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.

 
שאילתותהצעות חוקדיונים בוועדות




לתרומות - בנק דיסקונט, סניף 187 חשבון מספר 21540 ע"ש פלסנר


בניית אתרים קידום אתרים שיווק באינטרנט