הצעת חוק המים (תיקון – חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבנים המשמשים גופי ציבור), התשס"ט–2009

ראשי

חוקים

הצעות חוק של אכיפה סביבתית

הכנסת השבע-עשרה

הצעת חוק של חברי הכנסת

יוחנן פלסנר

גלעד ארדן

דב חנין

איתן כבל

אסתרינה טרטמן

יורם מרציאנו

משה שרוני

סופה לנדבר

זבולון אורלב

יולי יואל אדלשטיין

ישראל כץ

פ/3689/17

הצעת חוק המים (תיקון – חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבנים המשמשים גופי ציבור), התשס"ח–2008

הוספת סעיף 9א	1.	בחוק המים, התשי"ט–1959[1] (להלן – החוק העיקרי), אחרי סעיף 9 יבוא:
		"חובת התקנת אביזרים חוסכי מים במבנה המשמש גוף ציבורי	9א.	(א) גוף ציבורי, כמפורט בתוספת השלישית, יתקין בברזי כיורים ובראשי מקלחת במבנה המשמש אותו אביזרים חוסכי מים; בסעיף קטן זה, "אביזרים חוסכי מים" – וסתים ומגבילי ספיקה הניתנים להרכבה על ברזי כיורים ועל ראשי מקלחת שנועדו להגביל את כמות המים העוברת בברז, מבלי להקטין את לחץ המים.
				(ב) שר התשתיות הלאומיות, בהמלצת מנהל הרשות הממשלתית, ימנה מפקחים לצורך אכיפת סעיף זה.
				(ג) מפקח יהיה רשאי להיכנס למבנה המשמש גוף ציבורי כמפורט בתוספת השלישית ככל הדרוש לצורך אכיפת סעיף זה; ואולם, לא ייכנס מפקח למבנה המשמש גוף ציבורי כאמור המוחזק על ידי מערכת הביטחון, אלא באישור שר הביטחון או מי שהוא הסמיך לכך.
				(ד) גוף ציבורי העובר על הוראות סעיף זה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז–1977[2].
				(ה) שר התשתיות הלאומיות ממונה על ביצוע סעיף זה, והוא רשאי, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו, ולשנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, בצו, את התוספת השלישית."
הוספת תוספת שלישית	2.	אחרי התוספת השניה לחוק העיקרי יבוא:
"תוספת שלישית (סעיף 9א)
		1. משרד ממשלתי, לרבות יחידותיו ויחידות הסמך שלו;
		2. הכנסת;
		3. צה"ל;
		4. משטרת ישראל;
		5. רשות מקומית;
		6. תאגיד שלפחות מחצית מכוח ההצבעה בו או הזכות למנות לפחות מחצית ממספר הדירקטורים שלו הם בידי משרד ממשלתי כאמור בפרט (1), רשות מקומית כאמור בפרט (5) או בידי שניהם;
		7. תאגיד שהוקם בחוק;
		8. חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה–1975[3], שקבע שר המשפטים, בהסכמת השרים כהגדרתם בחוק האמור;
		9. ההסתדרות הציונית העולמית;
		10. הסוכנות היהודית לארץ ישראל;
		11. מוסד מוכר כמשמעותו בסעיף 9 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח–1958[4];
		12. מוסד חינוך מוכר כהגדרתו בחוק לימוד חובה, התש"ט–1949[5];
		13. בית חולים ומרפאה;
		14. בית משפט ובית דין;
		15. בית מעצר ובית סוהר."
תחילה	3.	(א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), תחילתם של סעיף 9א והתוספת השלישית לחוק העיקרי, כנוסחם בחוק זה, שלושה חודשים מיום פרסומם (בסעיף זה – יום התחילה).
		(ב) תחילתו של סעיף 9א(ב) לחוק העיקרי, כנוסחו בחוק זה, ביום פרסומו; שר התשתיות הלאומיות ימנה מפקחים ראשונים לפי הסעיף האמור עד ליום התחילה.

דברי הסבר

משק המים בישראל סובל מגרעון חמור של מים שפירים שהולך ומחריף. גרעון זה נובע בעיקרו מהידלדלות מקורות המים ומביקוש גובר למים. מקורות מים רבים בישראל הפכו עם השנים ללא ראויים לשתייה, בעיקר עקב זיהום שלהם ושאיבת יתר עד לכדי המלחת מי התהום. במקביל, הביקוש למים מצוי בעלייה מתמדת כתוצאה מגידול האוכלוסין והעלייה ברמת החיים.

על מנת לצמצם גרעון זה, יש צורך בפעולה נרחבת ומיידית הכוללת שילוב בין צעדים להגדלת היצע המים הזמין, למשל על ידי התפלת מי ים או ייבוא מים מתוקים, וכן צעדים להקטנת הביקוש למים על ידי פעולות חיסכון והתייעלות במשק. בעוד שהתוכנית הרב שנתית להתפלת מי ים, שיצאה כבר לדרך, היא פתרון מוגבל, הדורש משאבים רבים, ושיישומו יארך מספר שנים, הרי שחיסכון מהווה פתרון ישים בטווח הזמן המיידי ועלותו נמוכה בהרבה.

ממחקרים שונים שנעשו בישראל עולה כי קיים פוטנציאל רב לחסכון במים במגזר העירוני והפרטי האחראי לכ-40% מכלל הצריכה הלאומית. פעילויות לעידוד חסכון בצריכה שנעשו בעבר במגזרים אלו הראו כי ניתן להגיע לחסכון של 10% עד 20% מכמות המים הנצרכת מבלי לפגוע באופן משמעותי ברווחת המשתמשים.

הדרך הפשוטה והזולה ביותר למימוש חלקי של פוטנציאל לחיסכון זה היא על ידי התקנת ווסתי הספיקה (להלן – חסכמים), המיועדים להגבלת כמות המים העוברת בברז בעת פתיחתו. פוטנציאל החיסכון של החסכמים נאמד בשיעורים של בין 11% ל-15%, מתוך כלל הצריכה הביתית.

בהתאם להחלטת ממשלה מספר 510 מיום י' באב התשס"א (30 ביולי 2001), מוצע לחייב התקנת חסכמים בכל המבנים המשמשים גופים ציבוריים. קיימת חשיבות לכך שיותקנו חסכמים במבנים המשמשים גופים ציבוריים לא רק בהיבט המהותי, אלא גם בהיבט הציבורי שכן יש בפעילות כזו משום הצהרת כוונות ומתן דוגמא כיצד נכון וראוי לפעול בזמן שמשק המים שרוי במשבר בתקווה שהשימוש בחסכמים יחלחל גם למגזר הפרטי בצריכה הביתית.